אטדרי נ' בנק אוצר החייל בע " מ

החלטה

המזכירות תעדכן בתיק זה את פרטי ב"כ המערער החדש, עו"ד אורי שילה, שד' המגינים 35, חיפה, טלפון 04-8535656, פקס 04-8534545.

ניתנה והודעה היום ל' שבט תש"ע, 14/02/2010 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

פסק דין

בפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, במסגרתו מבקש המערער לבטל סירובם של 11 שיקים שסורבו ע"י הבנק בין יום 3.5.09 ליום 23.6.09, כמפורט ברשימה שבבקשה.

טענת המערער היא כי היה לו יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים או את חלקם מכח הסכם איתו. טענת ההסכם מבוססת על התנהלות הבנק עד אותה עת, אשר איפשר לחרוג ממסגרת האשראי המוסכמת של 50,000ש"ח פעמים רבות, ללא כל התראה או טענה.

הבנק מכחיש מכל וכל את הטענה כי היה הסכם בינו לבין המערער לגבי חריגה מן המסגרת המאושרת של 50,000ש"ח. לטענת הבנק, היו פה ושם הסכמות לאשר חריגות נקודתיות, אולם הדבר אינו מלמד על חובה מצד הבנק לעשות כן בעתיד, ויתר על כן, הבנק אף התריע בפני המערער מספר פעמים על חריגה ממסגרות האשראי ועל כך שהוא עומד בפני הגבלה.

אכן, אין די בכך שהמערער האמין באופן סובייקטיבי כי הבנק יכבד שיקים. עליו להוכיח במסגרת סעיף 10 לחוק, כי היה לו יסוד סביר להאמין שהבנק יכבד את השיקים, אם בשל היתרה בחשבון, ואם מכח הסכם עם הבנק. במקרה דנן, אין מחלוקת שהיתרה בחשבון בכל אחד ואחד מתאריכים החזרת השיקים היתה מעל למסגרת המאושרת של 50,000ש"ח. השאלה היחידה היא אפוא האם הוכח הסכם עם הבנק, אשר מכוחו חייב היה הבנק לכבד שיקים בחריגה מן המסגרת המאושרת.

בענין המר' (י-ם) 6803/95 קבע כב' השופט לחוביצקי "כי התנהגות הבנק יכולה ליצור בנסיבות מסוימות הסכם בדבר קו אשראי בינו ובין לקוחו. אלא במה דברים אמורים? בנסיבות שבהן הבנק במשך תקופה ארוכה מכבד שיקים של הלקוח באופן שוטף, ועל בסיס של קביעות, כאשר יתרת החובה בחשבון הלקוח עומדת על סכום שמעבר למסגרת המאושרת. כל זאת מבלי להעיר ללקוח, מבלי להזהירו על חריגתו זו מן המסגרת, ומבלי לנקוט בצעד אחר כלשהו, כמו החזרת שיק".

הנה כי כן, מדובר על התנהגות והתנהלות של הבנק במשך תקופה ארוכה, ועל בסיס של קביעות, ומבלי שניתנת ללקוח אזהרה או התראה.

במקרה שבפניי, כל תקופת קיום החשבון, עד אשר החלו "לחזור" שיקים, היתה תקופה של חודשיים ימים בלבד (מתחילת מרץ ועד תחילת מאי 2009). בתוך פרק הזמן הקצר הזה, רוב התקופה לא היתה כלל חריגה מן המסגרת המאושרת. להיפך, יתרת החובה היתה נמוכה בהרבה מן המסגרת המאושרת. רק בפרקי זמן קצרים מאוד היתה חריגה, ולא מאוד משמעותית, מן המסגרת המאושרת. הכוונה לתקופה מיום 1 באפריל עד 5 באפריל 2009, שאז היתה חריגה של כ-3,000ש"ח מן המסגרת המאושרת. ותקופה שניה מיום 16 באפריל עד 22 באפריל 2009, שאז היתה חריגה עד סכום של 11,700ש"ח מן המסגרת המאושרת. יודגש כי ביחס לחריגה אחרונה זו, מסביר הבנק בסעיף 7(ג) לתשובתו, כי חריגה זו אושרה על סמך תקבול ממע"מ שבוצע ביום 23.4.09 בסכום 23,320ש"ח. אכן, דפי החשבון מצביעים על תקבול זה משלטונות מכס ומע"מ ובעקבות תקבול זה ירדה היתרה בחשבון לסכום של 32,817ש"ח, קרי, בתוך המסגרת המאושרת.

כל זאת לא פירטתי אלא כדי לומר שהמצב העובדתי בתיק זה לחלוטין אינו מתיישב עם הטענה בדבר התנהלות ממושכת, על בסיס קבוע, מצד הבנק, בהתירו חריגה מן המסגרת.

יתר על כן, לטענת הבנק (בסעיף 7(ב) לתגובתו) אף התריע בפני המערער מספר פעמים על החריגה ממסגרת האשראי, וביום 3.6.09 אף נערכה פגישה בה הוסבה תשומת לבו של המערער כי חזרו מספר שיקים וכי הוא צפוי להגבלת החשבון.

עוד אציין ביחס לטענת ההסכם שמעלה המערער, כי אין בתצהירו, וגם לא בעדות שנשמעה מפיו היום, כל פירוט מה היה תוכן ההסכם. אין הוא טוען שהבנק הסכים לכבד שיקים בסכום פלוני, אלא שהבנק הסכים לחריגה מן המסגרת. למותר לציין כי אילו אכן נכרת הסכם חדש בע"פ, תחת ההסכם שבכתב, בין הבנק והמערער, הרי ההסכם חייב היה לקבוע את הגבול העליון אשר עד אליו חייב הבנק לכבד שיקים שהמערער מושך על החשבון. כאמור, אין כל טענה עובדתית מפי המערער בענין זה. אני מפנה בענין זה לטענתו הנכונה של הבנק בסעיף 7(א) לתגובתו, כי כאשר נטענת טענה על הסכם מסגרת שונה שהוסכם בע"פ עם הבנק, על המערער להוכיח את קיום ההסכם, לרבות פירוט סכום המסגרת שלטענתו אושרה לו, שהרי לא ייתכן הסכם שאינו קובע גבול עליון.

הבנק צירף פסקי דין רבים, ועליהם אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה, פסקי דין שבהם נקבע באופן חוזר ונשנה כי עצם העובדה שהבנק הסכים, משיקוליו, להעלים עין פה ושם, ולאפשר חריגה מן המסגרת, אינה מלמדת כי מחובתו של הבנק לעשות כן "בעתיד ולתמיד" (החל מפס"ד פולק הידוע ואילך). בייחוד נכונים הדברים במקרה שבפניי, שבו גם בצד העובדתי לא היה מצב של חריגה ממושכת מן החשבון, אלא רק שתי אפיזודות קצרות מועד בענין זה, ועל יסוד זה בוודאי שלא היה למערער יסוד, גם לא יסוד סובייקטיבי, להאמין כי הבנק יאפשר לו חריגה מן המסגרת.

פסק הדין בע"א 1051/06 של כב' ביהמ"ש המחוזי בת"א אינו מסייע בידי המערער. באותו מקרה נקבע עובדתית כי הוכח שבין הצדדים היה הסכם בע"פ, לפיו נהג הבנק לכבד שיקים מעבר למסגרת ועד ליתרת חובה של 20,000ש"ח. הבנק באותו מקרה אף לא ערער על קביעה עובדתית זו של בימ"ש השלום, אלא העלה בערעור טענה אחרת, אשר נדחתה.

במקרה שבפניי, לא הוכיח המערער את טענתו העובדתית כי היה הסכם בינו לבין הבנק, אשר חייב את הבנק לכבד שיקים בחריגה מהמסגרת.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הערעור ומחייב את המערער בהוצאות הבנק בסך 1,500ש"ח בצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה והודעה היום ל' שבט תש"ע, 14/02/2010 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט